2014
Yael Goodman
At the grave
אזכרה י”ב של תני
לפני כמה שבתות יצא לי לדבר עם אוהד חבר של תני. הוא סיפר לי כמה הוא עצוב כי ההודעה במשיבון שלו היה תני שר איזה שיר ושזה נמחק לו והוא לא מצליח לשחזר את זה.
שתני מת, אמא שלי לקחת את הפלאפון שלו, שבעצם היה שלה, ומאז המוות של תני לא הצלחתי למחוק את השם שלו ולהחליף אותו עם “אמא”. ועד היום שאמא שלי מתקשרת אלי כתוב תני. אני התרגלתי לזה אבל לפעמים שאנשים רואים על הצג שכתוב תני הם נעים בחוסר נוחות. לי זה נוח.
את התיק שתני לקח איתו לקיבוץ מעלה גלבוע אנחנו לא מעיזים לפתוח. התיק הזה שוכב בארון בבית הוריי כמו קפסולת זמן.
אנחנו מנסים בכל כוחנו לשמור, להחזיק, לגעת במה שהיה תני. וכשאוהד סיפר לי את זה זה שימח אותי. לא שאבדה לו ההודעה בטלפון, שכל כך חשוב היה לו לשמור קצת תני.
12 שנים יכולים למחוק הרבה תאי זכרון. ושהתנדבתי לדבר היום (עכשיו אני פטורה כמה שנים) מאד רציתי להביא קצת מתני לכאן, להזכר קצת במי היה. לראות אותו כבר אי אפשר, לחבק אותו אי אפשר, להריח אותו כבר אי אפשר. אבל הוא השאיר לנו כמה דברים… אז נברתי בדפים שלו ומצאתי את זה.
צילמתי לכם שתוכלו כל אחד מכם לקחת קצת תני הביתה.
אז לפני שאתחיל, נראה לי נכון ומכובד להביא קצת תורה לקברו של תני אז הנה:
קידוש הלבנה או ברכת הלבנה , מהמעט שהצלחתי להבין הוא אחד מברכות הראייה. ברכה שאנחנו מברכים על מה שאנחנו רואים שמסמל את גדולת הקב”ה.
במסכת סופרים, פרק יט, הלכה י‘
(מסכת סופרים היא אחת מהמסכתות הקטנות – קובץ דינים ופסקי הלכות אנונימי העוסק בדיני כתיבת ספר תורה, מנהגי תפילה ודינים אחרים. מסכת סופרים נכתבה ככל הנראה בארץ ישראל בתקופת הגאוניםבמאה השמינית, ויש בה נהגים והליכות שונים שאינם מוזכרים בתלמוד הבבלי).
“וְאֵין מְבָרְכִין עַל הַיָּרֵחַ אֶלָּא בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת כְּשֶׁהוּא מְבֻשָׂם וּבְכֵלִים נָאִים, וְתוֹלֶה עֵינָיו כְּנֶגְדָּהּ וּמְיַשֵּׁר רַגְלָיו וּמְבָרֵךְ: “אֲשֶׁר בְּמַאֲמָרוֹ בָּרָא שְׁחָקִים… בָּרוּךְ אַתָּה ה’ מְקַדֵּשׁ רָאשֵׁי חֲדָשִׁים”. וְאוֹמֵר ג’ פְּעָמִים: “סִימָן טוֹב, סִימָן טוֹב תִּהְיֶה לְכָל יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ יוֹצֶרְךָ, בָּרוּךְ עוֹשֵׂךָ, בָּרוּךְ קוֹנֵךָ, בָּרוּךְ בּוֹרְאֵךָ.” וְרוֹקֵד ג’ רְקִידוֹת כְּנֶגְדָּהּ וְאוֹמֵר ג’ פְּעָמִים: “כְּשֵׁם שֶׁאֲנִי רוֹקֵד כְּנֶגְדֵּךְ וְאֵינִי נוֹגֵעַ בְּךָ, כָּךְ אִם יִרְקְדוּ אֲחֵרִים כְּנֶגְדִּי לָהַזִיקֵנִי – לֹא יִגְעוּ בִּי. תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימַתָה וּפַחַד” וּלְמַפְרֵעַ: “אָמֵן אָמֵן, סֶּלָה, הַלְלוּיָהּ.” וְאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ ג’ פְּעָמִים: “שָׁלוֹם”, וְיֵלֵךְ לְבֵיתוֹ בְּלֵב טוֹב.”
ממה שכתוב אפשר להבין שיש לקדש את הלבנה רק שרואים אותה ואפילו מעבר לכך רק כאשר רואים את אור הירח מחזיר את אורו מהקרקע.
בחלק מטקס זה של קידוש הלבנה יש ממש הילולה סביב הירח, כי את הירח רואים, רואים שהוא קטן וגדל ואז שוב קטן והירח משמש כסממן משהו שרואים כל חודש לתת לנו האנשים סיבה להלל ולשבח את הקב”ה.
בסוף הטקס הזה קורים כמה דברים, ראשית על אדם לברך את חברו “שלום עליכם” שלוש פעמים ואותו אדם מברכו חזרה עליכם השלום.
בנוהג האשכנזי אומרים “עלינו לשבח” וקדיש יתום.
ואגב לעיוורים מותר גם לברך על הלבנה.
ועוד אנקדוטה קטנה, שהאדם הלך הירח זה קצת ערער את התפילה שאומר שלא ניתן לגעת בירח… אבל הם התמודדו.
הסיבה שבחרתי לדבר על קידוש הלבנה זה משהו שתני כתב בתכנית עמיתי ברונפמן. מעין מעגלים של מיהו יהודי אליבא דנתנאל גודמן. הציור הזה העלה בי אסוציאציה של ירח ומכאן התחלתי קצת ללמוד על המנהג של קדוש הלבנה. בהתחלה חשבתי שהמהנהג נובע מהצורך האנושי לחפש נקודה של אור בחושך, ממש כמו האבל שלנו על המוות של תני, כל הזמן לחפש את הנקודה של האור. אבל טעיתי ובעצם מברכים על הלבנה רק כאשר רואים את האור של הירח ממש. אבל מצאתי משמעויות אחרות בנוהג . ראשית זו ברכת ראיה, צריך לראות כדי לברך. וזה קצת צובט בלב שחושבים על תני וזה שלא ראינו אותו 12 שנים. אבל אורו בהחלט זורח עלינו והרבה בזכות כל מפעלי ההנצחה שמנכיחים את תני שלנו פה בירושלים. וקצת שמחתי שגם לעיוורים מותר לקדש את הלבנה, שגם אם לא רואים את הירח, או האור הזורח מהירח יכול לברך.
עוד משהו שתפס את עיני זה הנוהג האשכנזי לומר קדיש יתום. קידוש לבנה זה ארוע שנראה לי שמח עם ריקודים ושירים אפילו מזכיר קצת טקס אינדיאני פתאום אותו יתום אומר קדיש בארוע שמח שכזה. אולי דווקא ברכת ראייה זו שתפקידה להזכיר לנו כל חודש שיש כח עליון ועלינו לשבח את האל, דווקא שם נדרש מהאדם היתום לומר קדיש.
הלבנה על פי חז”ל היא משל לעם ישראל, גדל וקטן. מאברהם ועד שלמה המלך עם ישראל ידע גדולה וקטנות. אומרים שימי הממלכה של שלמה המלך משולים ללבנה במלואה. תני, גם אתה ידעת גדולה וקטנות ואין ספק שניתן לומר שאתה נגדעת שהייתה לבנה במלואה.
אם תסתכלו על המעגלים שתני צייר, בלב , בגרעין, מהמקום בו צומחים וגדלים שאר המעגלים הוא כתב “מוסרי” כלומר אי אפשר לגדול , להיות יהודי שומר מצוות, או אדם טוב ללא הגרעין של המוסריות. בברכת הלבנה על כל אדם לברך את חברו “שלום עליכם” שלוש פעמים. וזה מתחבר לי. כי איך ניתן להיות מוסרי אם לך יחסי אנוש עם רעיך. ואני יכולה לדמיין את תני שלנו מסתובב ולוחץ ידיים ואומר שלום עליכם עם המבט הזה שהיה לו עם העינים הכחולות שלו ומגכחך טיפה בסוף.
במעגל השני הוא כותב שהיהודים ימשיכו את המסורת. הממממ חשבתי לעצמי מוסר ומסורת כמה מתאים ששני המילים הללו נגזרו מאותו שורש. הוא רצה שניהיה גאים ביהדותנו (שהוא כתב ראשון) ובישראליונתו שנתנדב בשעות הפנאי (מרתני) שנרצה מרצוננו לשרת את המדינה והוא קיווה שהוא יגדל את ילדיו לשרת בקרבי….. אני אישית בתור אמא מקווה ילדיי יהיו ג’ובניקים
מגע עם חילונים ודתיים.. דרך הצופים ומהשכונה, להיות חלק מתנועת נוער בני עקיבא ואחד השבטים הטובים. בית ספר דתי ליסודי והרטמן לתיכון לבנים ופלך לבנות. תני רצה בית שומר תורה ומצוות המעודד לחקירה ולסקרנות. כלומר הוא לא רק אמר נשמור מצוות ונעשה את כל מה שמצווים עלינו, הוא בעצם אומר בואו נחקור ונהיה סקרנים בקשר ליהדות שלנו. במעגל האחרון הוא כתב ישראל וירושלים. והנה תני שלי, אנחנו כולנו בישראל ואתה נשארת ולעולם תשאר בירושלים. בטח לא חשבת שאמצא את הדף הזה ואקרא אותו מיליוני פעמים ואנסה להבין מה חשבת באותו רגע, בטח לא חשבת שאמצא איזה מדרש על המעגל הזה שכתבת. בטח כתבת את זה בשלוף מהמותן , מה שהרגשת שהכי נכון לך באותו הרגע.
אז רציתי לספר לך כמה דברים אח שלי החמוד, כולנו מנסים בכל כוחנו להיות מוסריים, אנחנו גאים ביהדותנו וכל אחד מהאחים שלך והגיסים שלך עוסק בנושאים הללו. התנדבות זה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. רציתי שתדע שנועם שלי עולה לכיתה א’ שנה הבאה ורשמתי אותו לבית ספר שמשלב דתיים וחילוניים. ותדע לך שאנחנו גרים בירושלים וג’סטין שמעולם לא פגשת לוקח את נועם למשחקים של הפועל קטמון מה שעולה בקנה אחד עם הגאווה הירושלמית שלך.
ותדע לך שאתה עדיין כאן בירושלים, לא רק כי אתה קבור כאן, כי החברים שלך ואמא ואבא דואגים כל הזמן שתהיה כאן. תני גודמן הוא חלק בעשייה הירושלמית, וכל המעגלים שכתבת הם בעצם כל כך ירושלמים.
לפני חודש ילד קטן בשם רועי יונה נדרס למוות בשכונת ארנונה. סיפור כל כך עצוב תני שלי שקשור לשבט משואות. שקראתי על זה וביקרתי בשבעה לא הפסקתי לחשוב לעצמי איזה אסון כבד הסיפור הזה, איך המשפחה תתמודד עם מוות כל כך טראגי, איך הם יצליחו לנשום אחרי כזה דבר נורא. ואז it hit me
לפני 12 שנים אנחנו היינו המשפחה הזו, ככה כולם חשבו עלינו, איזה אסון. והנה אנחנו כאן אחרי 12 שנים עומדים מעל הקבר שלך, נושמים, חיים, מצליחים איכשהו להתמודד עם האובדן שלך שעם השנים נהיה יותר ויותר…. לא נעים לומר אבל קל.
וזה הרבה בזכות כל מי שעומד כאן היום. כל החברים המדהימים של תני שעדיין מגיעים בהמוניכם, לחברים של ההורים שלי, ורציתי לציין את cookie חברתי הקרובה של אמא שלי שהגיע לכאן ממוריס טאון. היא זו שעזרה לאמא שלי לבחור את המצבה וזה ממש מרגש שהיא כאן.
החברים של האחים שלי שנהיו חברים שלי והחברים האדירים שלי שמגיעים ומחבקים כל שנה. ומה לעשות אחרי 12 שנה מי ממשיך לבוא… מגיע לכם תודה.
ולך תני אהובי, אמשיך לחלום עליך, אמשיך לחשוב עליך, אמשיך לנסות להבין למה הלכת. ואתה אהובי תמשיך להיות הירושלמי שאתה. לנצח אחי אזכור אותך תמיד.
Chana Sperber
I remember Devorah’s “hesped” at Hartman’s—I could actually see Tani’s beautiful face up in the clouds looking down on us. I keep that vision with me always. those dreadful days are so clearly etched in my memory that it seems like a year or two. We love you. Tani’s beautiful face is with me always. We’ll come to the house בע”ה.
With love and hugs, chana
Fredrica Goodman
We so wish we could be with you on Tani’s yahrzeit. I remember being with you a few years ago and being moved to tears at the heartfelt emotion of those in attendance accompanied by the beautiful voice of Devorah. We are with you in spirit and emotion believe me.
We hope to be in Israel next year to celebrate Tria and Bill’s Cray at his Bar Mitzvah. I will keep you updated .
Jack and I send non ending love and admiration to you and your truly special family.
Fritzy
Renee and Jimmy Cohen
May Tani’s memory be for a blessing. Thinking of him and how wonderful he was. Love to the family.
Renee
Billy Morell
Margret and Jerry, From a long way away I’m with you. Don’t know how that works; but I trust it does and carries a shadow of peace to a pain 12 years endured.
A Line in a poem I read once comes to mind: “… in this peace
I would not so painfully regret someone missing”
I love and miss you, two sentiments greatly enlarged by this Jan 26. Billy
2014
Jerry Goodman
11 Years for Tani
Eleven years have passed and here we are again remembering Tani. For many of us here today Tani is more than someone who is remembered. His friends, their spouses, and children have all made Tani a part of their lives. So have so many of our family and friends. Tani is like magic, he is still here, influencing our lives. He has become a symbol of all that is good and kind and loving. We still teach in his name, run in his name and lend books to help young students in Tani’s name.
Think about it! How can someone who has been dead for 11 years still radiate influence, understanding, and love? How can someone like Tani, who was a special 17 year old with his good sides and not so good sides,- turn into this symbol of Tranquility? No one is cold toward him—— he is not life after death—– Tani is that warm feeling that remembering a dream can give you. He has become a Dream. A dream of a young man that we all want to be like—– or have our children be like. It does not matter if he lived up to this symbol but he became it. And we are proud of this — his legacy.
The Tani Way: Education, Community Service, and Sport. This is the way that we— his family— cast his past– and his past is now his present – not only through the projects themselves but he is known to many more that did not know him than knew him.
I am Tani’s Dad and my son is still with me. I also run for him, I also learn from him and I am also inspired by him. He is alive.
So if that is the case why do I so painfully miss him? Maybe its because after all is said and especially after all the great projects are done, Tani did die 11 years ago, and we desperately want him back.
I thank you all on behalf of the family for coming here every year to remember Tani together with us.
Tani was “A Man for all Seasons”— and he is “ A man for all Generations.”
May his name be blessed for ever and ever.
We want to thank our dear friend Rav Mordechai Goldberg for playing the guitar and singing with us every year for Tani here at his grave.
You are invited to our house now and David Dishon has agreed to give us a Shiur in memory of Tani.
Yaffa Bernstein
Dear Maggie & Jerry,
Another year went by with me thinking of you and of Tani from afar. I was with you this week, as I always am, even without being able to hug you in person…
I hope you and your wonderful family are doing well. Send warm regards to them, please!
All the best – and my hugs,
Yaffa
Billy Morell
Maggie, I don’t like to, but I can imagine what these days must mean to you and Jerry and all the family. True, I have no real idea. How could I, a childless man? Yet I can imagine.
If I were hunting for a good definition of “sh–,” I’d have it when I think of 11 long years ago, our desperate phone conversations, the cold and ugly inevitability of the out-come. … I carry the last picture of the young Tani to mark my place in the breviary (the book of psalms we priests are supposed to read 5 times a day.) Can I look and not quote you, “Sh–”?
But lately, reflecting on the death of Betty Hall who sat at your Seder table with mom and Jack and Tani and all of you in 1992. She died at 90 something, blind sick and depressed…
It is sadly true, but true none the less: you have a young, wonderfully handsome and talented and witty and vivacious Tani to accompany you. It is a miserable gift; but a gift. I am so sorry it is true but I am so appreciative that it is true, true of such “sh–” which is the history you wish every day were different.
These very days in February I give thanks for a short and blessedly kind trip your daughter took me on 11 months ago. Dvorah guided me to so much more than Tani’s resting place that day. How can I forget, not because it brought any closure to 11 years of disbelieve, but simple because it was kind. Bozo or Bimbo, I forget which, ever impish, ever ready to provoke, ever ready to repeat to my face, midway in trying to teach me the Hebrew alphabet, “let’s face it, uncle Billy, you’re stupid. You’ll never learn it…” he was, he is, so right. And it was so kind to be reminded of that as I sadly stood ground with him.
Margie and Jerry and all… there is no marathon to make it easy; but running together makes it kindly different. Love and prayers to you and all,
Billy
Dodie Goldberg
Maggie, so sorry we have lost communication(again life has intervened). I am thinking of you and your family. I know that this is a time that your thoughts are about Tani. I also have been thinking of him and our time together in Jeruselam. What a wonderful child and I am sure what a wonderful man he would have become. He touched me greatly with his kindness and insight at such a very young age. I miss you and hope someday maybe I can return to Jerusalem to be with you and your family.
My love to all and my thoughts are with you.
Dodie
Moki Schwartz
Dearest Maggie and Jerry,
I just got home from your house and felt an unexplainable compulsion to sit down and write a few lines to you.
Let me begin by expressing my gratitude to the both of you and to your bountiful family. Even though it’s been 11 years you have been able, in ways only God knows how, to keep up the same level of intensity, of warmth, joviality, unconditional love and affection towards us all. One would only expect that the years would instigate a certain amount of wear and tear, erosion and emotionless routine. However, no matter how old or young we are, no matter how close we were with Tani, close with your family or simply with his legacy – you always generate such heartening positivity towards anyone that seeks your friendship. I think that for many of us, besides paying our respects to Tani and to your family and besides the impotence of the ‘Azcara’, we come year after year no matter what – to collect and acquire energy and positive vibes, love and affection from you all. In somewhat of a selfish and self-centered manner we have a good time remembering Tani and, as Jerry said, “everything that he stands for”. We are all elevated by the gathering and feel emotionally energized after each Azcara. I personally came back home tonight feeling empowered, telling Rachel that I can’t believe how happy I am to be so welcome in your captivating house.
Thank you for being brilliant role models in my life even if you never knew it. As a young parent, I understand the importance of happy and joyful parenting, something I have always aspired from the two of you individually and collectively.
I also wanted to say that Jerry spoke beautifully today. Your words, Jerry, were carefully selected and pin placed into a superb tribute. You were super eloquent and very powerful.
Finally, I am sorry I have not made it my business to come over for about a year now and I feel very bad about that. I hope that you did not think that I was disrespectful. I will make sure to stop by more often and I cant wait to bring little Harry over. You will love him.
with love and admiration,
Moki