אודות תני

בפרק זה אנו מנסים לעשות את הבלתי-אפשרי ולתאר את חייו של תני. כללנו בו כמה מהדברים שכתב תני בעצמו, ובנוסף אליהם משפחתו של תני כתבה בקצרה את קורות חייו.

אנו מתנצלים אם השמטנו אי-אלו פרטים ומבקשים מכם הקוראים לחלוק עימנו את הזיכרונות שלכם מתני ולתקן אי-דיוקים בטקסט, אם ישנם.

בתודה,
מגי, ג'רי והמשפחה

הביוגרפיה של תני

סקירה קצרה של חייו של תני גודמן

תני – נתנאל יצחק – נולד ב-20 בנובמבר (כ"ה חשוון) 1984, בבית החולים הדסה בירושלים. הוא נולד להוריו האוהבים, מגי וג'רי, שהיו בני 37 באותה עת, והצטרף לשאר אחיותיו ואחיו: דבורה שהייתה בת 14, מיכה בן ה-10, יעל בת ה-7 ואביחי בן ה-4.

תני היה בלונדי בעל עיניים כחולות, ודמה במראהו ובמזגו לאחיו אביחי. בפעם הראשונה הלך לגן בגיל שנתיים. זה היה הפעוטון "מזל ברכה", מול בית הוריו ברחוב אמיל זולא. לאחר כן, הלך לגן טרום-חובה, "גן רותי", יחד עם יאיר פינק, שלי קליינהאוז, אבי שפירא, שמואל קורן ורותי וייס, שנשארו חבריו מאז. ב"גן חסידה" פגש תני שוב רבים מאותם חברים, אך גם את נתנאל הולנדר שהצטרף לגן בגיל 5.

בגיל בית הספר היסודי הלכו כולם לביה"ס "דוגמא". תני נראה כאן בהצגה של ביה"ס יחד עם כמה מחבריו הטובים: שרולי צימרינג, אבישי פרחי, מתי סריקי, אלעד סירקיס, שי מלכה, נעם מלכיאור ומאיר רוזמן. תני למד גם לנגן בחליל אצל דמיטרי, חלילן קונצרטים עולה חדש מרוסיה. בתמונה כאן מטה ניתן לראות את הטעימה הראשונה של תני מהופעה בפני קהל. הרסיטלים של דמיטרי היו חובה לכל תלמידיו, ואת מה שהחסיר תני בכישרון הוא השלים באישיותו הכובשת.

יחד עם רבים מחבריו הצטרף תני בכיתה ד' לתנועת הצופים "משואות". תני העריץ את המדריכים שלו ולמד מהם רבות. הוא אהב במיוחד את החברים הרבים שהכיר ב"גדוד יובל" ואת מחנות הצופים שבהם השתתף בקיץ, בסוכות ובפסח. תני ייצג את הצופים הדתיים בפורום עירוני בקיץ 2001. 

כשתני סיים את ביה"ס היסודי "דוגמא", הוא וחבריו הלכו לחטיבת הביניים "הימלפרב". שם הכיר תני חברים חדשים רבים. הוא הצטרף לנבחרת הכדורסל של "אליצור" יחד עם חבריו נתנאל הולנדר ויאיר פינק, והמשיך לשחק ב"אליצור" ב-5 השנים הבאות.

תיכון "הרטמן" היה הבחירה הטבעית של תני בשל מיקומו במרחק 5 דקות הליכה מבית המשפחה. חשוב מכך, גם אחיו הבוגרים של תני למדו ב"הרטמן" ורכשו שם השכלה דתית ועיונית מצוינת. לא היה קל להתקבל לביה"ס כי רבים מבני גילו של תני בחרו בו. אולם במחשבה לאחור אנו מודים להקב"ה שצבי ינאי, המנהל של "הרטמן", נתן לתני הזדמנות להוכיח את יכולתו בלימודים בביה"ס.

תני פרח בהרטמן בזכות הליווי, האהבה וההבנה של מוריו. למעשה, כל הגורמים שהופכים את הרטמן לבית ספר ייחודי, שיחקו תפקיד משמעותי בחינוכו של תני. תני לא רק שיחק כדורסל באליצור, אלא גם בקבוצת הרטמן, כמו גם בקבוצת הכדורסל של הצופים. נבחרת הרטמן בה שיחק תני בכיתה ט', הגיעה לגמר העיר ירושלים בשנת 1999.

נבחרת צופי "משואות" זכתה באליפות הארצית של הצופים כשתני היה בכיתות ט', י' ו-י"א. באליפות האחרונה, בדצמבר 2001, כשתני היה בכיתה י"ב, קבוצתו הפסידה, אבל תני היה באותה עת בסמינר ברונפמן בארה"ב.

בכיתה י' הפך תני למדריך נערץ ב"גדוד איתן" (ר' האלבום של "גדוד איתן"). גדוד זה בצופים ממשיך כיום את המסורת של תני בפרוייקט "מרתני" – שרשרת של נתינה.

במהלך כיתה י"א תני נעשה תלמיד רציני ושקדן. בעזרת אחיו מיכה, תני החל ללמוד בישיבת מכון מאיר לאחר שעות בית הספר, לימודי פילוסופיה ודת יהודית. בסוף כיתה י"א, תני נבחר לתלמיד השנה של הרטמן.

במהלך כיתה י"ב הצטרף תני גם לשבט "יהודה" של הצופים בכפר אדומים כ"מדריך חוץ". תני נסע מידי שבוע ליישוב הקטן ואהב מאוד להדריך שם.

בחורף של כיתה י"א נבחר תני להצטרף לתכנית מלגות הנוער של ברונפמן 2001.

פרוייקט ברונפמן, המכונה בישראל "עמיתי ברונפמן" בוחר מידי שנה בקפידה מספר מצומצם של בוגרי כיתה י"א על בסיס אופיים, תחומי העניין האינטלקטואליים שלהם, כישרונותיהם ותכונות המנהיגות שלהם. מנהיגים יהודים צעירים אלה מכל רחבי הארץ, כמו גם מארה"ב ומקנדה, מקבלים הכשרה מרתקת, הרצאות, סמינרים וסיורים בישראל ובארה"ב. תוכנית זו מעודדת דו-שיח בין צעירים מרקעים שונים בנושאים העומדים על סדר יומו של העם היהודי. תני צבר חוויות מרתקות ומיוחדות במסגרת תוכנית זו, והקשרים החבריים שפיתח במסגרת קבוצתו, הן בצפון אמריקה והן בישראל, העשירו אותו מאוד.

בספטמבר 2001 נסעו תני וכיתתו לפולין למסע במחנות הריכוז ובקהילות היהודיות ההרוסות באירופה. מסע זה היה אירוע משמעותי בחייו של תני והיומן שלו מצורף להורדה כאן, וכן ניתן לצפות בסרטון של ביקור זה בקישור זה ליוטיוב.

כשתני שב מסמינר החורף של קרן ברונפמן בניו יורק וושינגטון, הוא הצטרף לחבריו לכיתה לטיול השנתי של כיתה י"ב לנגב. 

בני גילו של תני החלו באותה תקופה לבדוק אפשרויות ללימודים במסגרות טרום-צבאיות שונות. תני בילה את השבוע האחרון של ינואר 2002 בישיבת עתניאל שבהרי חברון. באותו יום שלישי הוא נסע לישיבה במעלה גלבוע שבצפון ועשה שם את השבת. במוצאי שבת הוא נתפס בשער החשמלי שבכניסה ליישוב ונפצע אנושות. תני נלקח לבית החולים "העמק" בעפולה ובמשך 5 ימים נאבק על חייו. רבים מחבריו היקרים באו לשם לשהות עימו ועם משפחתו. ביום חמישי, 7 בפברואר 2002, הכריזו הרופאים על מוות מוחי.

משפחתו של תני החליטה מיד לתרום את אבריו. בזכות החלטה זו ניצלו חייהם של ארבעה בני אדם, ושניים נוספים זכו בעקבותיה למאור עיניים.

עוצמתו ומורשתו של תני ממשיכה להתקיים ולהתבטא בפרויקטים ובאירועים הרבים שיזמו בני משפחתו וחבריו לזכרו. כמה מאלו ניתן לראות בדף "פרוייקטים" שבאתר זה.

העבודה המרגשת של אחיו הגדולים של תני לשמור על זכרו חי, מורגשת על ידי כולם. דבורה, עם קולה היפה, מובילה את טקסי הזיכרון מדי שנה בקברו של תני. מיכה, במשך שנים רבות, עורך את הרצאותיו השנתיות באנדרטה לזכרו של תני במכון הרטמן, וכן הקדיש רבים מכתביו לתני, לרבות ספרו על "חלום המלכים" של כוזרי. יעל, הקדישה את כתביה וערביה לתני הן בהליפקס, קנדה והן בירושלים. אביחי הקדיש את כתבי ה MAשלו ואת מיזם "מירוץ תני" לאלפי משתתפים.

תומס אטיג כותב על "אהבה בתוך היעד" (2002). היעדרותו הפיזית של תני לא מפחיתה מהאהבה התמידית שאנו חשים אליו. אהבה זו מתעצמת בזכות האמונה החזקה בהקב"ה ובכך שיום אחד נשוב ונתאחד כולנו. זו האמונה שאותה חי תני מידי יום. אורו של תני ממשיך להאיר באמת ובתמים, וימשיך להאיר לנצח נצחים.

חיבור אוטוביוגרפי

מאת תני גודמן

"Hello Fellows, in the next few lines I'm gonna write u about myself.

I live in the center of the Holy City – Jerusalem, which I love with all my heart. My parents came to Jerusalem in 1970 from the states, my dad from Springfield, Mass. And my mother is from Oklahoma City. My mom was born to a Roman Catholic family and converted after she met my dad.

I see myself as a total Israeli, I am a religious person and I observe the mitzvot with great honor and love. One of the goals in my life is to be an honest “Zadik” meaning—to love the creations and through my personal example to bring them closer to the Torah, through love and not through fear. I’m usually a smiling happy kid who likes to play basketball, learn and hike. I am in the scouts, the religious scouts, in Jerusalem, and this takes up a lot of my time.

I'm looking forward to seeing everyone in the summer, I hope we're going to have a great time and I hope we'll have the chance to learn from each other and share special moments together.

In conclusion, tcnvj;kp;/ml.hxdrwasfxdvbmbjo

See ya, Tani"