דברי הספד

אלה דברי ההספד שנאמרו בהלווייתו של תני ובטקס בבית הקברות, ביום שישי, בשעה 11:00 בבוקר, בתאריך 8 בפברואר 2002. דברי ההספד והקדיש נאמרו בבית הספר של תני, ביה"ס ע"ש "הרטמן", בירושלים. לאחר הדברים נטמן תני בהר המנוחות בירושלים, שם נשאו דברים אחותו יעל ואחיו אביחי. כל הדברים תורגמו מעברית לאנגלית.
בשבת, פרשת "משפטים", הקדיש דוד פרוינד את דרשתו לתני, גם היא נכללת כאן.

דבורה גודמן, אחות

8-2-02

תני אחי הקטן, אהובי המתוק my sweet baby brother, my baby boy,

תני אנחנו רוצים שתדע שאנחנו תומכים בבחירה של הנשמה שלך להמשיך הלאה לעולם הבא. אנחנו מאמינים באמונה שלמה שזה היה רצון הקב"ה.

אנחנו לא מאשימים אף אחד.

כמה שהכאב והצער עמוקים לנו, אנחנו רק רוצים שיהיה לך טוב, שתהיה חופשי לעזור מלמעלה.

תני, בבקשה ממך, תלך לפני כסא הכבוד ותתחנן על עם ישראל ועל כל העולמות שנזכה כולנו לגאולה שלמה, ולראות ולדעת שהכל זה רק רצון ה' יתברך, הכל רק ממנו והכל הכל לטובה.

תני, אני רוצה לתמוך בנשמה שלך ולעזור לך להמשיך הלאה.

תלך עם האור, תלך עם ה'!

בבקשה הקב"ה, אבינו מלכנו, תיקח את נתנאל יצחק למקום שהוא צריך להגיע אליו. עשה זאת בצורה קלה בשבילו ובשבילנו.

תני אני יאהב אותך לנצח, תני, אל תדאג לנו ואל תרגיש כאב. אנחנו בוכים וכואבים אבל מבינים שהנשמה שלך היתה צריכה להיות עם הקב"ה.

תני my love,

אני כל כך אוהבת אותך, נשמה שלי. תמיד היית נשמה עמוקה וגדולה שואלת שאלות, מבינה דברים הכי עמוקים. תמיד הבנת אותי.

תני, אנחנו תמיד היינו קשורים עמוק בנשמה. הגוף שלך עוזב אותנו היום אבל הקשר עם הנשמה שלך ימשך לנצח.

תזכור תמיד –

Amaram Hum Maduram Hum

תני תודה רבה רבה רבה שבאת להיות איתנו 17 שנים הבאת לנו כל כך הרבה אור לאהבה ואמונה. תמיד היית ילד אלוהי. ועוד יותר תודה שנאבקת כ"כ קשה להשאר איתנו על מנת שנוכל להיפרד ממך ולשיר לך ולהתפלל עליך ולבכות עד שלמדנו לקבל את גזר הדין.

תני תודה לך אהובי וצדיק שלי מלך שלי, אתה כזה גבר!

עכשיו אתה המלאך שלי, נשמה קדושה שלי.

"גם כי אלך בגיא צלמוות לא ירא רע"

"ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך"

הרב דוד הרטמן

(תוכן דבריו לא הועלה על הכתב)

צבי ינאי, מנהל ביה"ס ע"ש "הרטמן"

תני שלנו,

אמך מגי אמרה לי השבוע , שכל דקה, כל רגע, כל שעה שאתה אתנו זו מתנת הא-ל. והרי זהו שמך "נתנאל" והוריך הבינו זאת לפני ח"י שנים חסר מעט. ואכן מעיד אני עליך שכך חשנו כולנו הסובבים אותך. זכות להכיר ולהנות מהמתנה שחנך הא-ל.
אספר מעשה ממנו ניכרות מידותיך ומעלתך: מחנך שהתפעל מהאופן בו תני לומד ומגיע להישגים גדולים, דרבן את התלמידים ואמר: "קחו דוגמא מתני, איך הוא משקיע, לומד לבחינות וכך הוא התקדם למופת" ענה לו התלמיד: " תני לא מתכונן לבחינות." התפלא- "הא כיצד?" הסבירו: "תנו פשוט מלמד את התלמידים האחרים, מדרבן אותם ולא מוותר להם וכך הוא לומד אפילו שלוש ארבע פעמים את החומר- זו הסיבה שהוא מצליח."

בעצם תני רצה לתת, לעזור לאחרים ואגב כך- למד בעצמו. כך תני היה מעורב בכל מה שקורה: בלימוד, בצדקה, בשיעור: "חבר'ה ללמוד, להיות רציניים." וכך הוא הצליח להיות השגריר של מדינת ישראל בקרב בני נוער בארה"ב בחודשיים האחרונים: כולו תרומה ונתינה מכוחותיו הכוחות ששאב ממשפחתו המדהימה, מההורים והאחים.

ערב שבת פרשת משפטים בה מתאר המעמד לפני האלוקים: " ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו: כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע" ודרש ר' אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן לישראל: "מי גלה רז זה שמלאכי השרת משתמשים בו?" דכתיב: "ברכו ה' גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו (תהי' ק"ג) ברישא עושי הדר לשמוע" .
יש סוד, רז של מלאכי השרת, אותו קולט ישראל- "נעשה ונשמע". אותו קלט תני שלנו: הוא החליט לקבל על עצמו במעמד אישי פרטי: "נעשה ונשמע", כמלאכי השרת. ומאז ראינו אותו הולך ועושה, מתגדל ושומע, עושה גמילות חסד, דואג לחברים ומבוגרים ומקפיד במצוות. ויחד עם זאת צמה ללימוד תורה והפנמתה.
עכשיו הצטרף למלאכי השרת ולומד יחד עמם "ברכו ה' מלאכיו גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו"
"ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך"
נתנאל- לך לשלום ותנוח בשלום והיה מליץ יושר למשפחתך ולחבריך ולכל בית ישראל.

מיכה גודמן, אח

(תוכן דבריו לא הועלה על הכתב)

יאיר פינק, חבר

בספר האגדה מסופר הסיפור על ברוריה, רבי מאיר והפקדון: "ה' נתן, ה' לקח יהי שם ה' מבורך לעולם ועד." סיפור זה בא להראות מה אני ראיתי ממשפחת גודמן השבוע.

משפחת גודמן המדהימה: ג'רי, מגי, דבורה, מיכה, יעל ואביחי. אני לא ראיתי אף פעם משפחה כל כך חזקה כמוכם.
כשהגעתי לבית חולים לפני כמה ימים כדי לחזק אתכם לא הייתה לי אפשרות לכך כי אתם הייתם כל כך חזקים ואתם חיזקתם אותי.
"מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי", אם יש מישהו בעולם שקיים את המשפט הזה במאת האחוזים זה תני, כל כך הרבה אמונה בדרכו ואהבת הקדוש ברוך הוא. לראות את תני מתפלל היתה חויה רוחנית יוצאת דופן שלא הייתה כמוה.

אבל תרשו לי היום לא לדבר על תני הצדיק אלא על תני חבר שלי, תני חבר של כולנו, תני שעושה שטויות, תני שלא מפסיק לחייך.

עכשיו כאשר הוא מסתכל עלינו מלמעלה אני בטוח שהוא שמח בגלל שתי סיבות: הראשונה היא שהוא נמצא במקום שהוא הכי אוהב- ליד הקב"ה. הסיבה השניה היא שהוא רואה כל כך הרבה אנשים שבאו לכאן היום לחזק את משפחתו האהובה.

לבוא לתני ביום שישי היה אחד הדברים הכי כיפים שיש, כולם יושבים ביחד ושרים וצוחקים ותני מנצח על כל המקהלה עם הצחוק והחיוך הכי גדולים בעולם, כשתני מתחיל לצחוק כמעט ובלתי אפשרי לעצור אותו.

עכשיו הגדוד לא יהיה אותו הדבר. בית הספר, חברים, שישי בערב במשפחה. ירד לנו מהפרצוף החיוך.
אבל דבר אחד שאני יכול להבטיח כאן זה שאת הגוף שלו יכולים לקחת לנו, אבל את הצחוקים מגיל אפס, את האמונה ואת הדרך שדבק בה, את הדרך של תני, אני וכל החברים שלו מבטיחים להמשיך.

לסיום אני רוצה לפנות לקב"ה, ביום שלישי בבית החולים כשהוספנו לתני את השם רפאל, מיכה אמר בשם הבעל שם טוב שצריך להוריד את המחסומים- להניף את הגרזנים ולדבר ישירות עם הקב"ה, אז אחרי שעשינו את זה (ולא נענית לתפילותינו) אני מבקש עוד משהו אחד: לקחת אליך את הטוב ביותר, תשמור על החיוך שלו, תשמור על תני שלנו. וכמו שתני כל כך אהב לשיר בפולין " גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירע רע כי אתה עמדי"

תני אני כל כך אוהב אותך ומתגעגע מאוד – תשמור על עצמך שם למעלה.

יעל גודמן, אחות

תני, אני לא ממש יודעת מה לומר שאחי הקטן הולך. איך מתעוררים בבוקר? על מה חושבים כשהולכים ברחוב? הרגשות האלו מתפשטים בכל הגוף ונעצרים בלב כמו אבן. תמיד הייתי אומרת לך שיש 2 גישות לחיים. אם יש לך מצב מסוים אתה יכול להתמודד מולו בשתי דרכים: בבאסה או בסבבה. אנחנו ננסה להתמודד עם האובדן שלך בהכי סבבה שרק נוכל בדיוק כמו העצה שהייתי נותנת לך. אנחנו יודעים שאולי זה יד הגורל, מה שצריך לקרות קורה ואתה תהיה האחד שיתן לנו כח ואמונה. זה מה שהייתה בשבילנו בחייך, נתגבר על אובדנך בזכותך.

תודה שנשארת אתנו חמישה ימים, היה לנו את הזכות להיפרד ולומר לך דברים שלעולם לא היינו אומרים. זכינו לראות אותך, להרגיש אותך, להריח אותך ולגעת בך פעם אחת אחרונה. אנחנו נשגע אותך שם למעלה, תתכונן. אנחנו אוהבים אותך!

אביחי גודמן, אח

תני, אחי היקר והאהוב לי מכל, אחי הקטן.

תני- דוד (הרטמן) , צבי (ינאי), דבורה, מיכה, יעל ויאיא (יאיר פינק) כבר אמרו הכל.
רק רציתי להגיד לך שאני כל כך אוהב אותך, אני כל-כך אתגעגע אליך. אתגעגע לכל הילדות שלנו, אתגעגע לחזור מהצבא ולקבל ממך את החיבוק הגדול בכל פעם, ולשחק איתך כדורסל בגשם כשאני יוצא לרגילה.

אף פעם לא אשכח אותך. אני יודע שאתה מסתכל עלינו מלמעלה ומשגיח עלינו. אף עם לא אשכח אותך!

"לנצח אחי אזכור אותך תמיד"

דוד פרוינד, חבר, דרשה בשבת

פרשת משפטים תשס"ב
(יום לאחר הבאתו למנוחת עולמים של תני גודמן)

תורת ה' תמימה משיבת נפש. פקודי ה' ישרים משמחי לב, עלינו להאמין ולקיים כל מילה בפסוקים אלו גם כאשר ה' מכביד את ידו וגם בנסיבות בהן הלב כבד מאד והנפש תוהה. לפיכך, שומה עלינו לקיים את שגרת אמירת דברי תורה בקהילתנו גם בפרשה שבה פרשנים והמדרשים השונים דנים ארוכות בשאלת המוקדם והמאוחר וכדברי רש"י בפרשתנו פרק כ"ד פסוק א': " פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות" כאשר בצד שאלת המוקדם והמאוחר בתורה אנו ניצבים בפני שאלת המוקדם והמאוחר בחיים.

וכך מתוך תחושת הבריחה ממך – אליך, בלשונו של רבי יהודה הלוי, מוקדשים דברי תורה אלו לעילוי נשמתו של תני. תני, שהולמים לך דברי הגמרא במסכת סנהדרין: "מלכים מתים ומניחים כתריהם לבניהם, עשרים מתים ומניחים עושר לבניהם, זה נטל כל החמודות שבעולם הלך לו."

"ואלה משפטים אשר תשים לפניהם" רש"י בעקבות הגמרא במסכת עירובין "אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם את הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים עד שתהא סדורה בפיהם ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו לכן נאמר: אשר תשים לפניהם, כשולחן הערוך ומוכן לאכול בפני האדם". חז"ל דייקו בלשון הכתוב ומצאו שלא נאמר "אלה המשפטים אשר תצווה אותם" אלא אשר תשים לפניהם, לפיכך כוונו את פרשנותם אל עבר הצורך לחזור לשנן ולהבהיר.

מבקש אני לקחת את עומק פרשנותם של חז"ל צעד אחד קדימה ולומר שהביטוי "תשים לפניהם" כולל בתוכו את אפשרות של רעיון הבחירה החופשית. התורה חוקיה ומצוותיה הונחו לפנינו על ידי הקב"ה. נטילת העול והחיים לפי ערכיה של התורה מותנים בבחירתנו החופשית. גם הדימוי "כשולחן ערוך ומוכן לאכול" שבדברי חז"ל מאפשר פרשנות זו. זאת מכיוון שאפשר לערוך שולחן ואף לשים עליו את מיטב המאכלים, אך עצם האכילה מותנית בבחירתו החופשית של האדם.

ואכן, בדיקת מספר מקומות בתורה, בצד פרשתנו, בהם נעשה שימוש במילה לשים, או שימה, מחזקת את השערת הבחירה החופשית במרומז בכתוב. במרה, (שמות ט"ו) נאמר "שם שם לו חוק ומשפט" לפי חז"ל מדובר בעשר מצוות שהונחו לפני בני ישראל לפני מעמד מתן תורה ובתוכן שבע שקבלו עליהם בני נח. בפרשת עמלק (שמות י"ז) אומר הקב"ה למשה "כתוב זאת בספר ושים באזני יהושוע". גם בעניין מצוות המלחמה בעמלק והשתלשלותו לויכוח בין שמואל לשאול ניתן לפתח באופן מעמיק את עניין הבחירה החופשית אך נמנע מכך הפעם בשל הצורך לעמוד בלוח הזמנים.

ומעל לכל, בשירת האזינו נאמר (דברים ל"א) "כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" המדובר במנגינה, בשימורה, ובהעברתה מדור לדור. יכולת זאת של העברת עומק השירה כמורשת היא בוודאי תוצר של איכות חייו ברוחניים של אדם שיסודה בבחירה החופשית. בחירה חופשית מעוגנת ברוח האדם המונחת בבסיס קיומו הערכי. זו היא הרוח המשמשת מצפן ומגדלור בכל נסיבות החיים ומאפשרת לא רק את ההישרדות אלא אף את התקומה וההתאוששות, את הטיית המשבר לייעוד ולתוכן שליחות. זוהי הרוח של טעם החיים.

אמור מעתה: המשפטים, החוקים והתורות ששם משה לפני בני ישראל על פי ה' הם הקומה העליונה. קומת המסד ממוקדת ברוח האדם ובבחירתו החופשית. בהתמזג שתי הקומות נוצרת מסגרת בה מקבלת את מלוא משמעותה הקביעה "בצלם אלוהים ברא את האדם"

חז"ל גילו לנו שקיימים סוגי מציאות שהם מעבר ליכולת ההבנה האנושית. כאשר אנו רוצים להתקרב לסוג כזה של מציאות נסתרת, כל שנותר לנו הוא להתבונן במציאות מוכרת הקרובה ביותר למציאות הנכספת. כך למדנו ששבת כהלכתה היא הדבר הקרוב ביותר לעולם הבא, חלום, הוא מעין נבואה ושינה היא המציאות המוכרת הקרובה ביותר למוות. כל מי שהשתתף אתמול בהלוויה והתבונן במשפחה כואבת מאד אך מלוכדת ומפיצה אור- אמונה, כל מי שהאזין לא רק לדברי אלא אף התחקה אחר שורש הדברים והמקומות שמהם נחצבו, כל מי שהתבונן בקהל הרב וחש את עומק הרגשות ומידת דבקותו במשפחה וערכיה, כל מי ששירת את שלום עליכם ע"י המשפחה הרעידה את נימי נפשו, הבין והפנים לא רק את "בצלם אלוהים ברא את האדם" ולא רק דוגמא נאצלת של בחירה חופשית אלא גם הפך לחלק מהווית הדבר הקרוב ביותר למציאות אלוהית בפועל ממש. מציאות המתפרקת מן היסודות הגשמיים, המתנתקת מכאן ועכשיו וממריאה אל עבר יעדים שבמחוזות הנצח.