סיגל שטיינברג, באזכרה ה7 של תני
תני, חברי.
אני רוצה לנצל את הרגעים האלה, איתך, לספר לך על משהו, מנגנון, או אולי מערכת, או יותר כמו אנרגיה של טוּב שהמשפחה שלך מזרימה בעולם.
על מנגנון כל כך פשוט ושלם, שנדמה שהיה מאז שנברא העולם.
על זרם תמידי של נתינה. על זרם תמידי שמנסה למלא את החסר שנפער בלכתך.
זו לא למידה מהמשפחה שלך. יש למידה כמובן, למידה על קבלה, על אהבה, צמיחה, התחדשות, אך למידה היא לא מילה המכילה את כל מה [שאני מקבלת] מהמשפחה שלך. מדובר ממש על סוג של אור, של כח. כח שגורם לשאיפה, להעצמה.
מן העולם הפיזי- הנתינה הפיזית, הגופנית, כמה חיים נצלו מתוכך ממש, ולאחר מכן תמונתך על גבי החוברת לתרומת איברים. בזכות החיוך שלך המרוח שם.
דרך העולם השכלי- הלימודים, בתחילה על ידי מגי וג'רי, מיכה, יעל דבורה ואביחי, דרך חברים, מורים או סתם מלקטי מעשים טובים, פרח וגדל לו בשנים האחרונות המרתני, עד שהוא נתפס כמובן מאליו. מאות ילדים ומבוגרים לומדים ומלמדים, ומקבלים ונותנים. מקיימים עולם.
יש בי איזו תחושת גאווה כאשר ילד מספר לי על חווית לימודיו במרתני, מנגנון שהוא טריוויאלי בשבילו, ואני מכירה את המוח שמאחורי המנגנון, את המשפחה של תני. כאשר אותו ילד מגלגל בלשונו את המילה "מרתני" ואני רוצה לומר לו שאתה, תני, לא "מרתני", אתה היית איתי בגדוד.
גם בעולם הרוחני- לרקוד אתכם, ג'רי ומגי, בחתונות של חברים מהגדוד, להרגיש את השמחה המלאה שלכם, את שמחת החיים שלכם. זוהי הרגשה של אותו זוהר רקיע, כמעט נגיעה בכסא הכבוד.
המשפחה שלך שיוצרת רצון להיות חלק משרשרת הנתינה, מהמערכת האקולוגית הזו של נתינה.
יש עוד אלפי דברים, פעוטים ועצומים, שהייתי רוצה לשוחח איתך עליהם. הייתי רוצה לשאול אותך מה דעתך על אובמה. הייתי רוצה להתייעץ איתך האם יותר חשוב לחזק את המפלגות הגדולות, או אולי ללכת עם הלב ולהצביע לאילו שכמעט אין להם סיכוי. הייתי רוצה להתלבט איתך איזו תפילה יותר נכונה לחניכי הצופים.
תני, לפני 7 שנים הבטחנו לקחת אותך לכל מקום שאנו הולכים. אנו משתדלים לעמוד במילה שלנו. אתה תישאר לנצח בגיל 17 ושלושה חודשים. אך אותו כח עצום שהמשפחה שלך מזרימה רק ילך ויגדל, ללא יכולת צמצום, ללא אפשרות עצירה. טוב שהולך ונערם.
דע שהם שומרים עלינו. דע שלשרשרת כל הזמן נוספות חוליות. דע כמה טוב מופץ בעולם. דע שאנו לנצח אוהבים אותך.
יונתן ריינר, האומץ לדבר, באזכרה ה7 של תני
"All mankind is of one author, and is one volume; when one man dies, one chapter is not torn out of the book, but translated into a better language; and every chapter must be so translated…As therefore the bell that rings to a sermon, calls not upon the preacher only, but upon the congregation to come: so this bell calls us all".
- תשובה. כולנו רצינו ורוצים בתשובה. אבל מה עוצר בעדנו, ומה לא עצר בעד תני?
- תני כתב: 'והיה רגע שבאמת התחלתי לחקור והגעתי למצב של תני מול תני מי זה תני? מה הוא עושה בחיים שלו? מה זה שווה? מה הוא שווה? ומכאן התחלתי לחפש תשובות ולשמחתי, ברגע של בהירות, דרך חיי הייתה ברורה. הבנתי שהריקנות בחיי שאני ממלא בשטויות נובעת מהעובדה שאני לא רודף אחרי מטרותי בחיים, ואני מזלזל באנשים שלא עושים מאמץ להשיג את מטרותיהם בחיים, לכן הרגשתי זלזול עמוק בעצמי ולכן חיפשתי את דרכי שאבדתי לפני בערך חצי שנה – שנה'
- האם כאן טמון זרע השינוי? ברגע של בהירות – התבוננות מתוך כנות? ובעיקר, שיחה של האדם עם עצמו. אולי, אך מה יגרום לזרע זה לנבוט וללבלב?
- 'והנה מצאתי, כל שהיה חסר הוא הפן העשייתי בעולם הרוחני – תורני, וידעתי, פשוט שע"י קיום מצוות וחיים מלאי תורה והלכה. ורוחנית. אמלא לאט לאט את החורים הבלתי ניתנים למילוי ואולי, אולי סוף סוף אבין משהו. התשוקה העיונית שגם היא ברחה לה בעולם האינסטינקט – תחזור אלי, ואחכים, ואגדל, ואתבגר, ואז, אולי רק אז, אוכל לקרוא לעצמי אדם, לאחר שבאמת אהיה אדם מוסרי. ולא, להיות אדם חרדי זה לא הפיתרון, ולא להיות פלורליסט זה גם לא הפיתרון. הפיתרון הוא…'
- אז אפשר לחלוק ואפשר להסתייג, אך מוכרחים להתפעל. אם כן, תני גם לא חסר את הלהט. כמטיף בשער הדהדה בו קריאת הפעמון בצלצול צלול של ודאות. אולם הפעמון קורא לכולנו – התחרשנו, או שמא החרשנו?
- תני לא הניח לנו להחריש 'ולאחר שהבנתי דבר זה ושפכתי אותו לקבוצה דברים בקבוצה השתנו:
קבוצה א: קצת התנכרה ממני הרגשתי אי חיבור
קבוצה ב: עודף נחמדות, הקשבה וחום, כדי שארגיש כאן בבית
קבוצה ג: בסבבה, אותו הדבר בדיוק.
ועלינו כתב 'אני שונא אתכם כי אתם מאלצים אותי להסתכל טוב טוב על עצמי ומאותה סיבה אני הכי מעריך אתכם בעולם אני שונא את שבירת השיגרה שבתוכנית ואני אוהב את איך שהיא משפיעה ל השגרה שלי ורצה 'לדבר עם כל אחד עד כלות הנשמה
7. אולם תני טעה, לא הייתה זו הבחירה שלנו להעמיד אותו באור הזרקורים, היתה זו בחירתו האמיצה לחשוף בפנינו, בסגנון קרוע-לרווחה את נימי נפשו הרגישה. בפשטות, בנקיות ובאהבה גדולה הכריח אותנו להתמודד עם האמת שלו, ללא כחל ושרק. על אף הדברים שהיו קשים לחלק מהנוכחים, שב אל עצמו ואלינו כאומר : "הנה אני, תני שהכרתם, תני שעוד תזכו להכיר, אבל תמידאותו תני". הוא ידע שהוא אינו אי בודד ושהתשובה איננה שלמה עד שאדם שב לעצמו ולמקום ממנו בא.
'ורק כשאחזור לארץ אצטרך להתמודד עם החיים שלי באמת, רק אז אדע! … אחד המבחנים שיהיה כשאחזור הוא מידת החברות איך חברים ירגישו כשיראו אותי בביה"ס, אני שוב פוחד'
ובחזרה למילותו של ג'ון דון, לחלק מוכר יותר:
No man is an island, entire of itself
every man is a piece of the continent, a part of the main
if a clod be washed away by the sea,
Europe is the less, as well as if a promontory were,
as well as if a manor of thy friends or of thine own were
any man's death diminishes me, because I am involved in mankind
and therefore never send to know for whom the bell tolls
it tolls for thee.
John Donne (1572-1631) Devotions Upon Emergent Occasions, Meditation XVI
Tani’s death has diminished me, yet during his life and after his death he translated thoughts and ideas into a better language, for he was a man who knew for whom the bell tolls.
ממגי- לאוריה, סיגי, yaya, נתנאל, אחיה, יונתן ויואבי
אין לי ולמשפחתי מילים להודות לכם על הערב שארגנתן באזכרה של תני.
אני רציתי לכתוב בעברית כדי שכולם יבינו מה שאני רוצה להביע, אך עם העברית שלי זה גם בספק!
קודם כל, הסיפורים על תני ישארו יאתי לנצח.
נתנאל, כל הכבוד לך על פרסנטטציה../PRESENTATION אביחי אמר שאתה פשוט "סטנד-ופ-יסט" אתה הזכרת לנו הלק של החיים של תני שהיה יום-יום אצלנו, אבל לא כל כך דיברנו אלו אד שאתה דיברת על זה ביום חמישי. היה לנו מאוד טוב, ולאביחי במאוחד—מיכה גם דיבר על זה ביום שישי, אך הוא זוכר את היריבות "אד המוות" (שליחה על ההומור) גם במגרש הכדור סל.
וyaya , כול והמילים שלך עדיין מצלצלים בבית שלנו מעז הלוויה של תני, ובערב של האזכרה, שמענו אתה שוב, ושוב אתה מנחם אותנו מאוד. יעלי אמרה שהיא התביישה קצת, שהיא רצתה לדבר מילים יותר גבועהות אבל אמרנו לה ביום שישי שהם היו בדיוק במקום—כמובן yaya בחר להזכיר בהם ביום חמישי. אתה ונתנאל חברים של תני ושלנו מעז שילדתם. אתם לא זוכרים, אבל האמהות שלכם זוכרות. נתנאל, כמה אני מתגעגעת לאמה שלך. היא תמיד יעדה מה לעסות ומה להגיד בשיחות שלנו — היא ותני ואבא בטוח שמעו ותך בגעאבה proudness ביום חמישי.
אחיה, הסיפור על היחס האמוק והמאוחד שהיו לתני ולך דיבר ללבנו. אתה בחור צנוע ושקת, ובטח לא היה פשוט לספר אל כול מה שקרה לך בכשר למוות של תני. אבל כולנו רוצים להודות לך על זה, ועל זה שאמרתה את פרק בתהילים שלא אמרתה מאז אותו שבוע שתני היה בבית חולים. תודה על זה, תודה על המתנה ששיתפת ותנו במה שהו כול כך אשי. והסיפר על המשחק של תני עם האחים הקטנים—אני לא אשכח.
יונתן, אני לפחות חייבת ללמוד את המילים שלך יותר כדי באמת להבין אותם. היה מדהים. כל כך יפה השילוב בין הסופרpope ובין המילים של תני. אני אומרת לך עכשיו שלא הבנתי את הכול, אבל אני גם שמחה כי זות אומרת כאשר אתה שולח לי את הטקסט, אני יכולה לקרוא את זה "כאילו" לפעם הראשונה. ויונתן, תודה שהזכרת את הדילמות שהדיגו את תני כול כך, שאני לא ידעתי אלהם כלל.
אני בטוחה שמיכה ידע, ובטח זה מנחם את מיכה לדעת שלתני היו חברים שהוא חיה יכול לשתף בבעיות מהסוג הזה.
סיגי, מותק, את וכול החברים נותנים לנו את הכוח לקום בבוקר. אני אישית מרגישה שכול ה"מרתני" ופרוייטים אחרים אנחנו עושים כי אתם יתנו, אתם מגעים, ובנכחותכם your presence עושים לנו את זה. תני מאוד נוכח בחיים שלנו. אנחנו לא בדיוק "מתמודדים" עם המוות של תנו, אנחנו חיים עם זה, ועם תני אתנו ביחד—עם נוכחותו. אתם מחזקים אותי בזה, ברור לי שאתם כולכם איתנו בעבודה הזות.
יואב, את תמיד אומר "כן" כאשר מבקשים ממך לאזור. את הצלת לא רק את הערב הזה—גם הצלת את האזכרה של תני ליד הכבר לפני כמה שנים דבר שכולנו לא יכולים לשכוח. את הקור, אך ישבת ליד תני וניגנת את השירים שהוא כל כך אהב, שהפחו להיות השירים של כולנו. ושוב את שר ומנגן לתני ולכולנו. תמונה שבשבילנו בלתי נשכח.
לסיגי ואריה שארגנתם את הכול, שבחרתם את הנושה של הערב, שבחרתם בשירים הכי יפים שלכם ושל תני, כתבתם את השירונים היפים, שהבאתם ""barko"
שמצאתם בזמן הפנוי—שאני יודעת שחסר לכם—לכולכם—פשוט כבשתם את לבנו, לא ידענו כמה באמת תני היה חשוב לכם. לא ציפינו לדבר כול כך מרגש.
חברות שלי מעבודתי כתבו לי, שלא הכירו את תני, שעכשיו הם מרגישות שמכירים אותו.
אני מצרפת מכתב שקיבלתי ערב שבת.
אני שולחת לכם, ולכול החברים, תודה רבה כול כך גדול. תודה שאתם עדיין יש זיכרונות כול כך חזקות על תני. תודה שהייתם חברים שלו. תודה שממשיחים להיות חברים שלו אפילו שהאו לא יכול לחזיר לכם את החברות כל כך מאחדת.
אני אוהבת אותכם, כמו כל משפחת גודמן. שהשם ימשיך לברך ותכם. נשיקות—מגי
מחשבות לשנה החדשה, ג'רי אבא של תני
ראש השנה # 6
אמא שלי סיפרה לי שהשנים עוברות מהר יותר ככל שאתה מתבגר.
כשאתה צעיר, זה נראה כה ארוך עד שתוכל להשיג את המטרות שלך. אך כאשר אתה משיג אותם, ככל שהשנים עוברות, הם מתקדמות בקצב מהיר יותר. הזמן הוא יחסי, כפי שמיכה פעם הסביר לי. הזמן הוא לא אותו הדבר עבור כל בן-אדם או כל דור. תחשבו על הדורות האבודים בהם מעט מאוד ידוע לנו, כמו ימי הביניים. מצד שני קיים הידע העצום והמואר אצלנו מתקופת ירושלים ויוון העתיקה. עבור ירושלים מדובר בזמן, זמן נצחי, 3000, 2000, 19 ו40 שנה הם מספרים שתמיד קיימים באוצר המילים שלנו.
אני מסתכל על הפלא של המשפחה שלנו 6 שנים מאוחר יותר. כולכם משגשגים, המשפחה גדלה ועדיין גודלת. כל אחד מכם גדל ופורח בזמן שאתם עושים את דרכם המפותלת בתוך האתגר של ביסוס עצמכם, תודה לאל, בארצינו וארץ אבותינו.
תני הוא כמו ירושלים עבורי. הוא נצחי, היה לו את הקצה המוזהב. הוא היה מאלו שנבחרו להוביל. הוא בן 17 אבל הוא יהיה בן 23. הוא היה מבוגר כשהוא היה צעיר אך בכל זאת הוא גדל בזכרונינו הקולקטיבי והאינדיבדואלי, משנה לשנה. לעיתים הזיכרונות אינם ברורים. לעיתים אחרים, כולל אנחנו, בנו את הזיכרון ליותר ממה שהוא היה – לאגדה. אני מאושר מזה בגלל שהאגדות של האנשים הטובים הם חשובים. זוכרים את המעשים שלהם ללא חשיבות לגילם, זוכרים את טוב ליבם. אני רק יכול לזכור את תני בצורה הזאתי: הגבר הענק משכמו ומעלה, חתיך, חסר פחד, מלא בטוב לב ורחמים ובעל מזג של דרקון כשהוא נושם את פרצי הכעס שלו על אחיו ואחרים.
אז השנה אנו מתחילים את השנה השביעית. שנת השמיטה, ואנו ניכנס לשנת השבתון הראשונה למעבר של תני אל עבר מקום אחר וטוב יותר. מי יתן ונמשיך ללמוד מבנינו ואחינו הקטן. ללמוד שניתן לעמוד בפני כל האתגרים, שצניעות, סבלנות ואהבה לאחרים מתוגמלים בעולם הבא, ושאנו מקבלים את התגמול של תני מחברינו, מחברים של תני ומהקהילה שלנו. בואו נכריז יחד שהשנה החדשה הזו תביא צמיחה, תקווה ואהבה למשפחתנו, ונתפלל שתני ממשיך להשגיח על כל משפחתנו המורחבת בשנה הבאה עלינו לטובה.